שברי מאמץ הם סדקים זעירים בעצם, בדרך כלל בעצמות הנושאות את משקל הרגל התחתונה וכף הרגל. שברים אלה, הם נחלתם של רבים מחובבי פעילות גופנית ותרגילי כושר, שהגבירו עומס בצורה חדה מדי.
האתגר הגדול ביותר בשברי מאמץ הוא האבחון המוקדם. מכיוון שלא מדובר בחבלה טראומטית חד-פעמית אלא בנזק מצטבר ומיקרוסקופי לעצם. זיהוי מדויק ובזמן יכול למנוע החמרה, לקצר את זמן ההחלמה ולהחזיר אתכם למסלול בצורה בטוחה.
שבר מאמץ יכול להחמיר תחת עומס חוזר ונשנה
שברי מאמץ מתייחסים לשברים המתרחשים בעצם בעקבות חוסר התאמה בין חוזק העצם לבין לחץ מכני כרוני המופעל על העצם. מצב זה יוצר חוסר איזון בין ספיגת עצם ליצירת עצם. השברים מתחילים כסדקים. כשהסדקים המיקרוסקופיים הללו לא מצליחים להחלים, ואינם עומדים בעומס חוזר ונשנה, המיקרו נזק יגדל והסדקים יתרחבו.
תסמינים שכיחים של שבר מאמץ
התסמינים יכולים להשתנות בעוצמתם ולהשתנות עם הזמן. בין התסמינים השכיחים:
כאב מקומי, שעשוי להחמיר בריצה, בקפיצה, בצעידה או בעמידה ממושכת ויכול להיחלש בזמן מנוחה ; כאב שיכול להתחיל רק לקראת סוף הפעילות ועלול להתפתח עם המשך העומס; במקרים חמורים יותר, הכאב עשוי להופיע במהלך הליכה רגילה, ולעיתים במנוחה או בלילה; רגישות נקודתית- כאב חד שמופיע בעת לחיצה על האזור הפגוע בעצם; נפיחות קלה באזור המקום הכואב; שינוי בהליכה או צליעה שעשויה להתפתח, כדי להפחית עומס על הגפה הפגועה.
איך מאבחנים שבר מאמץ?
האבחון מתחיל בבדיקה קלינית אצל הרופא. הרופא יתשאל אודות ההיסטוריה הרפואית שלכם וכן אודות שינוי הרגלים, כמו שימוש בנעליים חדשות, הגדלת מרחקי הריצה או שינוי משטח האימון. לאחר מכן, יבצע הרופא בדיקה פיזית. הוא ילחץ על העצם ויחפש רגישות נקודתית על פני העצם, הרופא יבקש מכם לקפוץ על הרגליים, כדי לבדוק אם יש תחושת כאב בעת נשיאת משקל.
במידת הצורך, הרופא יפנה אתכם לבדיקות דימות.
צילום רנטגן - זו כמעט תמיד הבדיקה הראשונה, אך יש לה מגבלה משמעותית. בשבועיים-שלושה הראשונים להופעת הכאב, צילום רנטגן לרוב ייראה תקין, מכיוון שהסדק קטן מכדי להיראות לעין. הצילום הופך ליעיל רק בשלבים מאוחרים יותר, אז ניתן לראות את רקמת העצם החדשה שהגוף מייצר כדי לרפא את האזור.
בדיקת MRI , תהודה מגנטית – בדיקה שבאמצעותה ניתן לזהות את השבר כבר בתחילתו. הבדיקה כל כך מדויקת ורגישה לכל שינוי, באופן שהיא מציגה לא רק שברים מיקרוסקופיים, אלא את המצב המקדים לשבר, שבו העצם רק מתחילה לסבול מעומס יתר אך עדיין לא נסדקה.
מיפוי עצמות - בדיקה, שבה מוזרק חומר ניגוד רדיואקטיבי בכמות קטנה. החומר מתרכז באזורים שבהם יש פעילות מוגברת של בניית עצם, כמו אזור שנפגע ומנסה להשתקם. הבדיקה מצוינת לזיהוי מוקדם, אך היא פחות מדויקת מ - MRI. היא מראה שיש פעילות מוגברת, אך לא תמיד מעניקה תמונה מבנית מדויקת של חומרת הסדק.
סריקת CT - סדרת צילומי רנטגן זו יכולה ליצור תמונות מפורטות של פנים הגוף. הבדיקה יכולה להיות שימושית כשתוצאות ה-MRI אינן ברורות.
איך מטפלים בשבר מאמץ?
מטרת הטיפול, היא להפחית את העומס הכבד על העצם עד שהיא מחלימה. אפשרויות הטיפול נעות מטיפול שמרני ועד התערבויות כירורגיות.
טיפול שמרני כולל – הפסקת פעילות המעוררת את הכאב. פעילויות כמו ריצה, קפיצה או הליכה ממושכת; תרגול חלופי - כדי לשמור על הכושר האירובי מבלי לפגוע בעצם, מומלץ לעבור לפעילויות ללא זעזועים לעצם, ושאינן מעוררות כאב, כמו שחייה; טיפול בכאב ובנפיחות - ניתן להניח קרח על האזור הכואב למשך כרבע שעה, מספר פעמים ביום; מומלץ להימנע מנטילת משככי כאבים, שכן מחקרים מסוימים מצביעים על כך שהם עלולים לעכב את תהליך הריפוי הטבעי של העצם.
לעיתים הרופא ימליץ על עזרים להפחתת העומס - נעילת נעליים עם סוליה קשיחה או בולמת זעזועים ; שימוש במדרסים מותאמים אישית או מגף הליכה קשיח; במקרים של כאב עז בזמן הליכה, הרופא עשוי להמליץ על שימוש בקביים למשך מספר שבועות .
שלב השיקום והחזרה המדורגת לשגרה
תהליך ההחלמה נמשך לרוב בין 6 – 8 שבועות, ובמקרים מורכבים יותר, אף יותר מכך. החזרה לפעילות חייבת להיות הדרגתית ומבוקרת:
תנאי הסף לתחילת שיקום, הוא היעדר כאב מוחלט ביומיום – בהליכה רגילה ובלחיצה ישירה על המקום; תרגול פיזיותרפיה - לחיזוק השרירים העוטפים את העצם, שיפור היציבות ועבודה על טווחי תנועה כדי שהשרירים יעמדו טוב יותר בזעזועים; חזרה הדרגתית לפעילויות המצריכות נשיאת משקל, כמו הליכה וריצה; העלאה מבוקרת של היקף הפעילות הגופנית ועצימותה.
מתי נדרש טיפול מורכב או ניתוח?
רוב שברי המאמץ מחלימים היטב עם מנוחה. עם זאת, ישנם אזורים בגוף, כמו צוואר הירך או קדמת השוק, הנחשבים לאזורים בסיכון גבוה, בשל אספקת דם מוגבלת. במקרים אלו, או כאשר השבר הופך לשבר מלא, עשוי לעלות צורך בקיבוע ניתוחי, באמצעות ברגים או מסמרים, כדי להבטיח איחוי תקין ולמנוע סיבוכים לטווח הארוך.
