תסמונת ריינו, היא מצב שפוגע באספקת הדם בכלי הדם הקטנים שבאצבעות הידיים ובכפות הרגליים. לעיתים היא עשויה גם להשפיע על כלי הדם באף, בשפתיים או באפרכסות האוזניים. ריינו גורם להתקפי עוויתות זמניות, בתגובה לטמפרטורות קרות או לחץ.
במהלך התקף ריינו, הוורידים והנימים באצבעות ובבהונות מתכווצים יותר ממה שצריך. כתוצאה מכך, העור באזור הפגוע הופך ללבן ואז לכחול. שינוי הצבע קורה, כתוצאה מחוסר חמצן בדם. התחושה בעור העלולה להיות תחושה של קור או תחושה שהאזור רדום. כאשר כלי הדם נרגעים, העור עשוי להיראות אדום ומורגשת תחושת עקצוץ. התקף כזה נמשך בדרך כלל כ-15 דקות.
מהם הסוגים השונים של תסמונת ריינו?
מבחינים בין צורות ראשוניות למשניות של התסמונת:
מחלת ריינו - מתרחשת מעצמה ואינה קשורה למחלה כלשהי. נקראת גם תסמונת ריינו ראשונית.
תופעת ריינו - מתרחשת כתוצאה ממצב רפואי בסיסי, מתרופות או מגורם אחר. נקראת גם תסמונת ריינו משנית.
תסמונת ריינו - מתייחסת לצורה הראשונית או המשנית של המצב.
תסמונת ריינו הראשונית אינה חמורה ואינה פוגעת בכלי הדם. ואילו תסמונת ריינו המשנית יכולה להיות חמורה יותר. היא עלולה להוביל לכיבים בעור ולעיתים נדירות לנמק.
מה גורם למחלת ריינו?
במקרים רבים, לא מזוהה סיבה למחלה, אם כי לעיתים היא מקושרת למצבים בריאותיים אחרים. טריגרים שיכולים להוביל להתקף ריינו כוללים: חדרים ממוזגים או מקומות קרים אחרים כמו מדף המזון הקפוא במקרר; מזג אוויר קר; החזקה של כוס מים קרים, מזון קפוא וגם חרדה, לחץ רגשי או התרגשות.
אבחון תסמונת ריינו
אורתופד פרטי יכול בדרך כלל לאבחן את תסמונת ריינו לפי התסמינים, ההיסטוריה הרפואית של המטופל ובדיקת גופניות. חלק מהאבחון כולל בירור, האם התסמינים נובעים מגורמים חיצוניים, כמו שימוש קבוע בכלים רוטטים, כמו פטיש אוויר או מקדחות; נטילת תרופות מסוימות, כמו חוסמי בטא נגד לחץ דם, תרופות מסוימות לקשב וריכוז, או תרופות מסוימות למיגרנה.
מאחר שהתקפי ריינו נוטים לחלוף במהירות בסביבה חמימה, כמו מרפאת הרופא, מומלץ מאוד לצלם את כפות הידיים או הרגליים בזמן התקף. תמונות ברורות של שינויי הצבע מסייעות לרופא לקבוע את האבחנה.
על מנת לאבחן את סוג התסמונת, הרופא עשוי להפנות את המטופל לבדיקות נוספות, לרבות MRI פרטי במקרים שבהם נדרש בירור מעמיק יותר.
בדיקת קפילרוסקופיית ציפורניים - בבדיקה זו, הרופא מטפטף טיפה של שמן על העור, בבסיס הציפורן. בבדיקה נבחנת קשת הציפורניים במיקרוסקופ. אם הנימים באזור מוגדלים או לא תקינים, סביר להניח שיש למטופל תסמונת ריינו משנית.
אם יש חשד לריינו שניוני, הרופא יפנה לסדרת בדיקות דם שמטרתן לזהות מחלה אוטואימונית או סימני דלקת:
בדיקת נוגדנים אנטי-גרעיניים (ANA) - בדיקת דם שבודקת מחלות אוטואימוניות. תוצאה חיובית בבדיקה, לעיתים קרובות אומרת שמערכת החיסון תוקפת בטעות את רקמת הגוף. תגובה כזאת נקראת תגובה אוטואימונית. פעילות מערכת חיסון כזו נפוצה אצל אנשים הסובלים ממחלות רקמת חיבור או מחלות אוטואימוניות אחרות.
בדיקת קצב שקיעת אריתרוציטים (ESR) - בדיקה שמראה את קצב הגעת תאי הדם האדומים לתחתית הצינור. קצב מהיר מהרגיל עשוי להעיד על מחלה דלקתית או אוטואימונית.
ספירת דם מלאה (CBC) – בודקת מגוון מצבים, לרבות זיהומים, אנמיה וסרטן. הבדיקה מתבצעת כדי לשלול מצבים אלה.
בדיקת גורם ראומטואיד (RF) - בדיקת דם שבודקת מחלות אוטואימוניות.
בדיקת שתן – לשלילת מצבים, כמו זיהום, סוכרת, או בעיות בכליות או בכבד.
הקלטת עוצמת דופק - בדיקה לא פולשנית, שבודקת זרימת דם בידיים וברגליים. במקרים מסוימים ניתן להיעזר גם בבדיקת אולטרסאונד פרטי לצורך הערכת זרימת הדם.
טיפול בתסמונת ריינו
הטיפול תלוי בחומרת המצב ובצורת התסמונת. אם התסמונת היא ראשונית או משנית. מטרות הטיפול כוללות: למנוע התקפים; לסייע בהפחתת חומרת ההתקף; לטפל במחלה או במצב הבסיסי, כשמדובר בריינו משני; למנוע כיבים בעור ונזק לרקמות.
עבור אנשים רבים, שינויים באורח החיים מספיקים כדי לנהל את מצבם. אלה כוללים: הימנעות משהייה במקומות קרים; הימנעות ממגע עם מוצרים קרים; לבוש חם בחורף; טיפול בחרדה שעלולה לגרום להתקף.
במצב של תסמינים חמורים הרופא עשוי להמליץ על טיפול תרופתי, כמו חוסמי תעלות סידן, תרופות שעוזרות לכלי הדם הקטנים להירגע ולהיפתח. חוסמי תעלות סידן יכולים גם לעזור לרפא כיבים בעור באצבעות או בבהונות ; חוסמי אלפא – תרופות הפועלות לביטול ההורמון המכווץ את כלי הדם; משחת עור ניטרוגליצרין, למריחה על האצבעות כדי לסייע בריפוי כיבי עור.
במקרים של ריינו חמור, ובמקרים ששיטות טיפול אחרות אינן עוזרות, ייתכן שהרופא ימליץ על הליך כירורגי הנקרא סימפתקטומיה. בהליך זה נחסמים זמנית או נחתכים, עצבים זעירים ליד כלי הדם הפגועים. הליך זה מונע מהעצבים לשלוח אותות שגורמים לכלי הדם להתכווץ. באמצעות ההליך, כלי הדם נשארים פתוחים , באופן שזרימת הדם משתפרת מאוד, ומחזירה לאזורי הגוף הפגיעים את תחושת החום.
ההליך אמור להקל על התסמינים למשך שנה או שנתיים, אך ייתכן שיהיה צורך לחזור עליו בהמשך.
