התפשלות מעי (אינטוסוספציה) הוא מצב רפואי חמור, שבוו חלק אחד של המעי מחליק לתוך החלק הסמוך לו . מצב זה יוצר חסימה למעבר נוזלים ומזון, ואף נחסמת אספקת הדם לחלק זה של המעי. ללא טיפול, החסימה עלולה לגרום לנפיחות ולדלקת שמובילות לסיבוכים מסכני חיים.
אבחון מהיר וטיפול חירום מובילים לרוב לפתרון מלא ומהיר של הבעיה ללא צורך בהתערבות כירורגית מורכבת.
התופעה שכיחה בקרב ילדים מתחת לגיל שלוש. לעיתים נדירות היא מתרחשת בקרב מבוגרים .
מהם התסמינים להתפשלות מעי?
- בקרב תינוקות ופעוטות - הסימן הראשון להתפשלות מעי עשוי להיות בכי פתאומי וחזק, הנגרם מכאב בטן. תינוקות עם כאבי בטן עשויים למשוך את הברכיים אל החזה כשהם בוכים. הכאב מופיע בהתחלה בהתקפים של 15 - 20 דקות, ועם הזמן הם מגיעים בתכיפות גבוהה יותר למשך זמן ארוך יותר. התקפים מתמשכים אלה גורמים לעייפות ולחוסר אנרגיה.
תסמינים נוספים : צואה מעורבת בדם ובליחה; בטן נפוחה; הקאות.. - מבוגרים – אף הם סובלים מכאבי בטן שעשויים להופיע בגלים, כמו אצל תינוקות. הקאות, נפיחות וצואה מדממת הן גם נפוצות. לעיתים מופיע שלשול או עצירות. אבל, התסמינים הללו כל כך נפוצים במגוון מצבים של מערכת העיכול .
אם אתם או ילדכם מפתחים חלק מהתסמינים שהוזכרו לעיל, פנו מיד לטיפול חירום.
מהן הסיבות להתפשלות מעי?
אצל ילדים, נראה שיש קשר בין זיהומים ויראליים לבין התפתחות התופעה. רוב הילדים מפתחים התפשלות מעי בסתיו ובחורף. סיבות נוספות יכולות להיות טמונות בבעיות כמו מעי קשיח מדיי, מומים מולדים במערכת העיכול, מחלות כמו סיסטיק פיברוזיס (מצב גנטי הגורם לקשיים בנשימה ובעיכול בשל הצטברות ריר עבה), גידולים שפירים או סרטניים, פוליפים או ציסטות.
אצל מבוגרים, הסיבה הנפוצה ביותר היא, גידולי או פוליפים במעי. גורמים נוספים במבוגרים, הם הידבקויות בבטן כתוצאה מניתוח או מחלה כמו סיסטיק פיברוזיס, צליאק וקרוהאן, זיהומים ויראליים, ניתוח מעיים.
סיבוכים של התפשלות מעי
טיפול מהיר ומדויק מאפשר ברוב המקרים להשיב את המעי למקומו התקין ולמנוע נזק ארוך טווח. עם זאת, חשוב לזכור כי התפשלות מעי שאינה מטופלת בזמן עלולה להוביל לסיבוכים חמורים ואף מסכני חיים. הסיבוכים העיקריים כוללים:
הלחץ שנוצר בעקבות כניסת חלק מהמעי לתוך משנהו חוסם את כלי הדם המזינים את דופן המעי. מצב זה מוביל לחוסר חמצן ברקמה ולכאבים עזים. אם אספקת הדם אינה מחודשת תוך זמן קצר, רקמת המעי מתחילה למות. נמק הוא סיבוך חמור המצריך לרוב כריתה כירורגית של החלק הפגוע במעי. רקמת מעי שעברה נמק הופכת לדקה ולחלשה מאוד, עד להיווצרות חור (נקב) בדופן המעי.
דרך נקב זה עלולים לדלוף תוכן המעי וחיידקים אל תוך חלל הבטן. דליפת תוכן המעי גורמת לדלקת קרום הבטן. זהו מצב חירום רפואי המתבטא בחום גבוה, בטן קשיחה וסימני זיהום מערכתי. בשלבים מתקדמים, הזיהום עלול להתפשט למערכת הדם ולגרום לקריסת מערכות, מצב המהווה סכנת חיים מיידית.
איך מאבחנים התפשלות מעי?
הרופא ישאל שאלות על התסמינים וההיסטוריה הרפואית של המטופל, ואז יבצע בדיקה גופנית, לזיהוי נפיחות בבטן, גוש בבטן, רגישות או כאב, סימנים נוספים, כמו התייבשות.
בנוסף, יפנה הרופא לבדיקות הדמיה, לרבות אולטרסאונד פרטי, צילום רנטגן או סריקת CT .
- אולטרסאונד הוא כלי האבחון היעיל והמדויק ביותר להתפשלות מעי. הבדיקה אינה פולשנית, ללא קרינה, ומתאימה מאוד לילדים.
בבדיקת האולטרסאונד, המעי שהתקפל נראה בחתך רוחב כמו שכבות של מעי בתוך מעי. זהו הממצא המובהק ביותר לאבחנה. - צילום רנטגן של הבטן, לרוב אינו מספיק כדי לאבחן התפשלות באופן ודאי, אך הוא עוזר לשלול מצבים אחרים, כמו חסימת מעיים או נקב במעי.
- חוקן אבחנתי - במקרים שבהם יש חשד גבוה אך האולטרסאונד לא חד-משמעי, מבצעים חוקן תחת צילום רנטגן. במהלך הבדיקה מחדירים בעדינות אוויר או חומר ניגוד דרך פי הטבעת. הייתרון של בדיקה זו, שהיא נותנת גם מענה טיפולי, האוויר או הנוזל יוצרים לחץ שמסייע להאריך את המעי כך שחלק אחד כבר לא מתקפל בתוך החלק השני.
איך מטפלים בהתפשלות מעי?
חוקן אינו יעיל כטיפול בקרב מבוגרים, ולעיתים גם לא אצל ילדים שנגרם אצלם סיבוך כתוצאה מהתפשלות המעי. במקרים אלה, יש צורך בהליך כירורגי.
- ניתן לבצע לפרוסקופיה - ניתוח זעיר-פולשני באמצעות חתכים קטנים, שבו המנתח משחרר את המעי באופן ידני.
- ניתוח פתוח - במקרים מורכבים יותר, המנתח מבצע פתיחה של הבטן כדי להחזיר את המעי למקומו. אם התגלה נמק, המנתח יסיר את הקטע הפגוע ויחבר את קצוות המעי הבריאים.
תהליך ההחלמה והחזרה לשגרה
המטופל יישאר להשגחה בבית החולים למשך 24 עד 48 שעות, תקופה זו הכרחית לצורך מעקב על תפקוד המעי וחזרתו לתפקוד מלא ותקין, וכדי לשלול מקרה של התפשלות חוזרת
מבחינה תזונתית, החזרה לאכילה ושתייה נעשית באופן הדרגתי ומבוקר תחת מעקב של הצוות הרפואי. עם השחרור, ייקבע מועד לביקורת אצל הרופא המטפל, בדרך כלל כעבור שבועיים עד שלושה שבועות, לצורך הערכת המצב ואישור החלמה מלאה.
